העיר הלבנה: מה הופך את אדריכלות הבאוהאוס של תל אביב לאוצר עולמי
מרפסות מעוגלות, חלונות סרט וגגות שטוחים: סיפורו של הסגנון הבינלאומי בתל אביב, איך מזהים אותו ברחוב ולמה שימורו חשוב.
מי שמטייל ברחובות המרכזיים של תל אביב, בשדרות רוטשילד, ברחוב ביאליק או סביב כיכר דיזנגוף, פוגש לעיתים קרובות בניינים לבנים ונמוכים עם מרפסות מעוגלות, חלונות ארוכים וגגות שטוחים. לעין הלא מיומנת הם עשויים להיראות כמו עוד בניינים ישנים, אבל למעשה הם חלק מאחד המכלולים האדריכליים המרשימים בעולם בסגנון שמכונה ״הסגנון הבינלאומי״ ומזוהה בפי רבים עם הבאוהאוס. בשל כך הוכרזה ״העיר הלבנה״ של תל אביב כאתר מורשת עולמית של אונסק״ו. במאמר הזה נכיר את הסיפור, נלמד לזהות את המאפיינים ונבין למה השימור חשוב כל כך.
מבית ספר בגרמניה לחולות של תל אביב
הבאוהאוס היה בית ספר לאמנות, לעיצוב ולאדריכלות שפעל בגרמניה בשנות העשרים ובתחילת שנות השלושים של המאה העשרים. הוא קידם רעיונות חדשניים לזמנם: פונקציונליות, צורות גאומטריות פשוטות, שימוש בחומרים מודרניים כמו בטון וזכוכית, והתנגדות לקישוטים מיותרים. הרעיון המרכזי היה שהעיצוב צריך לשרת את האדם ואת צרכיו היומיומיים.
בשנות השלושים, עם עלייתו של המשטר הנאצי, נסגר בית הספר ורבים מאנשיו התפזרו בעולם. באותן שנים הגיעו לארץ ישראל אדריכלים צעירים, חלקם למדו בבאוהאוס עצמו וחלקם אצל אדריכלים מודרניסטים מובילים באירופה. הם מצאו כאן עיר צעירה שצומחת במהירות, עם ביקוש עצום לדיור, ואת ההזדמנות ליישם את הרעיונות החדשים בהיקף רחב.
כך, בתוך שנים ספורות, נבנו בתל אביב אלפי בניינים בסגנון המודרני. המכלול הזה, על אף שנבנה על ידי אדריכלים רבים ושונים, יצר מרקם עירוני אחיד יחסית ויוצא דופן בהיקפו.
התאמה לאקלים הים תיכוני
מה שמייחד את הבאוהאוס התל אביבי הוא ההתאמה לאקלים המקומי. האדריכלים הבינו מהר שהחלונות הגדולים שאפיינו את המבנים באירופה הקרה אינם מתאימים לשמש הישראלית החזקה. לכן הם הקטינו את החלונות, יצרו חלונות סרט צרים וארוכים, והוסיפו מרפסות עמוקות שמצלות על הדירה ומאפשרות ישיבה בחוץ בערבי הקיץ.
הבניינים הועמדו לרוב על עמודים, מה שמכונה ״קומת עמודים״, כדי לאפשר לרוח הים לזרום מתחתם ולאוורר את הרחוב והחצר. הגגות השטוחים שימשו כמרחב משותף לדיירים, לתליית כביסה ולמפגשים בערבים. גם הצבע הלבן או הבהיר נבחר בין היתר כדי להחזיר את קרני השמש ולהפחית את החום.
ההתאמות האלה הן דוגמה מוקדמת למה שנקרא היום אדריכלות מקיימת או אקלימית: תכנון שמשתמש בצל, ברוח ובכיווני השמש כדי ליצור נוחות בלי אמצעים מכניים.
איך מזהים בניין באוהאוס ברחוב
בפעם הבאה שתטיילו בעיר, נסו לחפש את הסימנים המובהקים. אלה כמה מהמאפיינים הבולטים:
- מרפסות מעוגלות או מרפסות ארוכות שעוטפות את פינת הבניין
- חלונות סרט אופקיים וצרים
- גג שטוח וללא רעפים
- קומת עמודים פתוחה בחלק מהבניינים
- חדר מדרגות עם חלונות אנכיים ארוכים, שלעיתים בולט בחזית
- קווים נקיים והיעדר כמעט מוחלט של קישוטים
חלק מהבניינים משלבים גם אלמנטים קטנים כמו ״גבות״ בטון מעל החלונות שנועדו להצל עליהם, או חלונות עגולים קטנים שמזכירים צוהר של אונייה. המשחק בין הקווים האופקיים של המרפסות לבין הקו האנכי של חדר המדרגות יוצר לעיתים קרובות קומפוזיציה מרשימה.
ההכרה הבינלאומית
בתחילת שנות האלפיים הוכרזה העיר הלבנה של תל אביב כאתר מורשת עולמית. ההכרה ניתנה בזכות הריכוז יוצא הדופן של מבנים בסגנון המודרני, הסינתזה בין הרעיונות האירופיים לבין התנאים המקומיים, והעובדה שמדובר במרקם עירוני שלם ולא בבניינים בודדים. ההכרזה חיזקה את המודעות לערך של הבניינים והגבירה את העניין התיירותי בהם.
מאז ההכרזה פועלת העירייה להגנה על המכלול באמצעות תוכניות שימור, ובעיר פועלים מרכזי מידע וסיורים מודרכים שמסבירים את ההיסטוריה ואת המאפיינים האדריכליים. גם בערים אחרות בארץ, כמו חיפה וירושלים, נבנו באותה תקופה מבנים מודרניסטיים מרשימים שראויים לתשומת לב.
אתגרי השימור
שימור בניין לא מסתכם בצבע לבן חדש. בניינים רבים סבלו לאורך השנים מהזנחה, מתוספות לא מתוכננות כמו סגירת מרפסות בתריסים ובאלומיניום, ומחומרים שאינם מתאימים למבנה המקורי. שיקום נכון דורש מחקר היסטורי, התאמה לחומרים ולטכניקות המקוריים ועבודה של אנשי מקצוע המתמחים בשימור.
אחד הנושאים המורכבים הוא האיזון בין שימור לבין הצורך בהתחדשות ובהוספת יחידות דיור. בחלק מהמקרים מאפשרות תוכניות השימור תוספת קומות בתנאים מסוימים, כדי לממן את השיפוץ. ההחלטות האלה מעוררות לא פעם ויכוחים בין שומרי המורשת, הדיירים והיזמים, וכל מקרה נבחן לגופו על ידי גורמי התכנון.
לדיירים בבניינים לשימור יש לעיתים קרובות זכויות וחובות מיוחדות, ומי ששוקל רכישה או שיפוץ בבניין כזה צריך להתייעץ עם אדריכל ועם עורך דין שמכירים את התחום ואת ההנחיות העירוניות.
מי שרוצה להעמיק יכול לצאת לסיור רגלי עצמאי או מודרך. מסלול טוב עובר בשדרות רוטשילד, ממשיך לרחוב ביאליק ולכיכר דיזנגוף, ומשם אל הרחובות השקטים שמסביב. כדאי לצאת בשעות הבוקר או אחר הצהריים המאוחרות, כשהאור רך והצללים מדגישים את הקווים של הבניינים. מומלץ לקחת מצלמה, ולשים לב גם לפרטים הקטנים כמו תיבות דואר, מעקות ואותיות מספרי הבתים.
השפעה על העיצוב העכשווי
הרעיונות של הבאוהאוס ממשיכים להשפיע על האדריכלות והעיצוב גם היום. הקווים הנקיים, החללים הפונקציונליים, האהבה לחומרים חשופים והחיבור בין פנים לחוץ הם עקרונות שאפשר לראות בבתים חדשים רבים בישראל. גם בעיצוב פנים, רהיטים בסגנון מודרניסטי, מנורות בעיצוב גאומטרי ופלטות צבעים בהירות מבטאים את אותה רוח.
לסיכום, העיר הלבנה היא הרבה יותר מאוסף של בניינים ישנים. היא סיפור של רעיונות שנדדו מאירופה, התאימו את עצמם לשמש הים תיכונית ויצרו מרקם עירוני ייחודי. בפעם הבאה שאתם עוברים ליד מרפסת מעוגלת בתל אביב, הרימו את העיניים, ותגלו מוזיאון פתוח של אדריכלות מודרנית ממש מעל ראשכם.
